פסק-דין בתיק ת"א 677-08

א.      בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע מס' 1, אימן כבהא (להלן: "אימן"), יליד 5.11.1991, עת שהיה תלמיד בבית הספר היסודי בכפר ברטעה, המצוי בתחומה של המועצה המקומית בסמ"ה.

          התובעים מס' 2 ומס' 3 הינם הוריו של אימן, התובע מס' 1.

ב.       בכתב התביעה נטען, כי ביום 25.10.1999 בסביבות השעה 13:00, או בסמוך לכך, בעת שסיים אימן את לימודיו באותו היום בבית הספר היסודי בברטעה, בהיותו תלמיד כיתה ב' בבית הספר, יצא בדרכו לביתו, ולפתע נפל מגדר הנושקת לבית הספר שלא היה לה מעקה. אימן נפל מגובה של כ- 3 מטרים אל עבר חצר בית הספר, ונחת על סלעים ושברי זכוכית שהיו פזורים בחצר בית הספר. עוד נטען בכתב התביעה, שכתוצאה מאירוע זה, נגרמו לאימן חבלות קשות בכל חלקי גופו ופגיעה חמורה בראשו ובאיזור האוזן השמאלית.

עוד נטען בכתב התביעה, כי ממקום האירוע פונה אימן לקופת החולים בכפר ברטעה, ומשם הופנה לקופת החולים "דגני" בחדרה, שהפנתה אותו למרכז הרפואי ע"ש הלל יפה בחדרה, שם אובחן התובע מס' 1 כסובל מפגיעת ראש חמורה - שבר דחוס בעצם טמפורלית ופיראמידלי משמאל ובנוסף פגיעה קשה באוזן.

לטענת התובעים, עקב האירוע, סובל אימן ממוגבלות תפקודית קשה, שהיא בעלת השפעה משמעותית על יכולת תפקודו בחיי היום-יום. לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של הנוירולוג ד"ר דימטריוס קרוסיס.

ג.       בכתב התביעה נטען כי נטל הראיה מוטל על הנתבעים להוכיח שלא התרשלו, וזאת היות ולטענת התובעים חל הכלל "הדבר מדבר בעדו" בהתאם להוראות סעיף 41 של פקודת הנזיקין (נוסח חדש), וכן חל הכלל בדבר "חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים" הקבוע בסעיף 38 של פקודת הנזיקין.

עוד נטען בכתב התביעה כי האירוע בו נפגע אימן נגרם בשל רשלנותן של הנתבעות, וכי הנתבעות הפרו חובות חקוקות (מבלי לפרט מהן החובות החקוקות ולפי אילו חוקים), שנועדו לטובתו או להגנתו של אימן.

ד.       בכתב ההגנה מטעם מדינת ישראל, הנתבעת מס' 1 (להלן: "המדינה"), נטען כי דין התביעה להידחות על הסף בשל היעדר עילה או בשל היעדר יריבות. בכתב ההגנה הכחיש ב"כ המדינה את התאונה ונסיבותיה, ולחלופין טען כי האירוע התרחש בשל רשלנותו הבלעדית של אימן. כמו כן טען ב"כ המדינה, כי בית הספר היסודי בברטעה, מתקניו, החצרות, והגדרות הינם בבעלותה ובפיקוחה הבלעדיים של הנתבעת מס' 2.

ה.      בכתב ההגנה מטעם הנתבעת מס' 2, המועצה המקומית בסמ"ה (להלן: "המועצה המקומית"), נטען כי יש להורות על מחיקת התביעה מחמת התיישנות, שכן לטענת ב"כ המועצה, התביעה הוגשה בחלוף למעלה מתשע שנים מאז האירוע בו נטען כי נפגע התובע
מס' 1, כשלגבי האפוטרופסים הפועלים בשמו של קטין, לא חלה הוראת סעיף 10 של חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. בנוסף, הכחישה המועצה המקומית את נסיבות האירוע כפי שתוארו בכתב התביעה.

          המועצה המקומית טענה כי בתקופה הרלוונטית, היתה מבוטחת בהדר חברה לביטוח בע"מ.

ו.       ביום 11.1.2009, הגישה שירותי בריאות כללית, התובעת מס' 4, כתב תביעה (מתוקן), ובו נטען שעקב האירוע שנטען בכתב התביעה מטעם התובעים מס' 3-1, זכאית היא להיפרע מן המזיקים וממבטחיהם בגין שירותי הבריאות שהעניקה לניזוק.

          לטענת התובעת מס' 4 על הנתבעות מס' 2-1 לפצותה פיצוי מלא בגין כל הוצאות האישפוז והטיפול בתובע מס' 1, שהיא תישא בהן החל מיום הגשת כתב התביעה (סעיף 9 של כתב התביעה מטעם התובעת מס' 4).

ז.       ביום 8.9.2009 הגישה הנתבעת מס' 2, המועצה המקומית בסמ"ה, הודעת צד שלישי כנגד הדר חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הצד השלישי"), בה נטען כי במידה ותחויב המועצה המקומית בפיצוי התובעים, יהא על הצד השלישי לשפותה, לפצותה או להשתתף עימה בתשלום סכום הפיצוי.

ח.      ביום 24.6.2010 הגיש הצד השלישי הודעת צד רביעי, כנגד עמותת אלהלאל, בה נטען כי הצד הרביעי היה בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה הבעלים, או המחזיק, או בעל השליטה בבניין המסגד ובחצר הבניין בו נטען כי אימן נפגע. אשר על כן, טען הצד השלישי, כי ככל שייקבע שהיה קיים מפגע, פגם, ליקוי, או סיכון בטיחותי במקום בו נפגע אימן, הרי שהצד הרביעי אחראי באופן מלא ובלעדי לכך, ועליו לשאת בפיצוי אימן על מלוא נזקיו ולשפות או לפצות את הצד השלישי בגין כל סכום בו הוא יחוייב, ככל שהוא יחוייב.

          ביום 7.11.2010, לאחר שהתברר כי הצד הרביעי, עמותת אלהלאל, נמחקה אצל רשם העמותות, הסכימה ב"כ הצד השלישי למחיקת ההודעה לצד רביעי. לפיכך, ניתן פסק דין המורה על מחיקת ההודעה לצד רביעי (עמ' 32-31 לפרוט').

ט.      ביום 11.7.2011, הגישו התובעת מס' 4, הנתבעות והצד השלישי הודעה על הסכם פשרה, לפיו התובעת מס' 4 חוזרת בה מן התביעה, ומסכימה כי תביעתה תידחה ללא צו להוצאות, וזאת בהסכמת הנתבעות והצד השלישי. לפיכך, ניתן באותו יום פסק דין הדוחה את תביעתה של התובעת מס' 4.

י.       בתביעה זו פוצל הדיון בין שאלת האחריות לבין שאלת הנזק, כך שתחילה תידון ותוכרע שאלת האחריות (עיינו בהחלטה בעמ' 34 לפרוט').

יא.     מטעם התובעים העידו בפניי: